השוק בצלחת - ליטל אשכנזי-רודד

בעבודה שלי אני מציעה לאנשים להסתכל אחרת על דברים, פורסת בפניהם תורות ומפות סיניות עתיקות, הבנות משמעותיות על מבנה גוף האדם, אבחנות ייחודיות.. וכל זה על מנת שלכל אדם תהיה את היכולת הבהירה בבחירות שמשפיעות על חיו, אילו שיש בכוחן לחולל בריאות בחייו. אני לא מחפשת לתת כללים ורשימות ולא "אסור ומותר" באופן כללי ובתזונה בפרט, וזה לא פשוט… כי בדיוק שם אנשים רוצים משהו להיאחז בו. מוצר מזון אחד ספציפי שאותו הם יאכלו והכל ישתנה. פתרונות קלים ופשוטים שניתן לקנות מוכנים אם אפשר… מה שאני כן מחפשת הם רעיונות שיהיה קל להתחבר אליהם ולבצע אותם לאורך זמן. אני כן מחפשת דרכים יצירתיות וציוריות כדי להעביר את הידע שיש בי. את הרעיון מאחורי הדרך.

הנה אחד מהם:

זה היה בבוקר יום שלישי, יצאתי לקניות בשוק התקווה (אמצע השבוע… ככה שיכולתי לשמוע את עצמי חושבת) ושם זה היכה בי:

השוק – במבנה שלו, בהיצע שלו, ובכמויות שלו מהווה מאקרוקוסמוס לצלחת שלנו. כמו השוק, ככה הצלחת שלנו צריכה להיראות.

אני אסביר:)

כשנכנסים לשוק, מה הדבר הראשון שאתם רואים/ חווים? מה יש הכי הרבה!?

ירקות.

כן ירקות. בשוק יש הכי הרבה ירקות (בקיץ יש גם הרבה פירות). וככה זה גם צריך להיראות בצלחת שלנו. הכי הרבה ירקות!!! בעונה אי אפשר לפספס את ירקות העונה, הם תמיד תופסים הכי הרבה מקום, במחירים הטובים ביותר ועושים את הריח החזק ביותר (אני בדיוק הייתי ברגעי המנגו- וזה פשוט משכר. אבל אני הכי מחכה שיגיע השום) נכון, לכל אחד מתאימים ירקות שונים, במינונים שונים בהתאם לבעיה ממנה הוא סובל. אבל בצלחת צריך להיות הכי הרבה ירקות. הם נמצאים בציר הראשי, יש מהם הכי הרבה והם ממש המהות של השוק. המהות של הצלחת שלנו.

הציר העיקרי הבא, שחוצה את השוק במרכזו, זה הבשר/ עוף/ דגים. הם מקור לחלבון ומינרלים מאוד משמעותי בתזונה שלנו, ומהווים חלק משמעותי מהצלחת שלנו. אם מתייחסים למושגי יין וליאנג לפי המקרוביוטיקה, אז זה הציר היאנגי של השוק, האספקט היותר דחוס. בונה. מחזק, מצמת, כזה שמחזיק את הדברים במקומם. אליו אני מצרפת שני דוכני ביצים טריות בקצוות השוק (הם ביציאה מהשוק כדי שלא ישברו בדרך?).

קטניות ודגנים, שמהווים בסיס משמעותי בצלחת שלנו, יש שתי חנויות ביציאות של השוק. לפי התאוריה שלי הם מעט בשוק כי זה חומר גלם שניתן לקנות ולשמור לאורך זמן.

מה עוד צריך לקנות? אה לחם… כן. לפי הצלחות של כולנו ההנחה היא שכל השוק מוכר לחמים, ומאפים. אבל היי.. בשוק יש רק "יורקת פיתות" אחת שמוכרת גם לחם ולחמניות. ועוד כמה מכולות שמוכרת גם עוגיות בקצוות השוק. זהו!! אין עוד.

גבינות. גם גבינות יש שתי חנויות קטנות, אחת במרכז השוק כזאת שמביאה גבינות מיוחדות, קשות כגון חמאה פינית עטופה בנייר ללא לוגו וכו…ועוד חנות בתחילת השוק שגם בעיקר מוכרת גבינות במשקל ועוד כל מיני דגים מעושנים

תבלינים, למרות שמשתמשים בהם בכמות קטנה, הם המובילים של המזון שלנו. הם אחראיים על הטעם, על הריח. השימוש בהם דורש מיומנות, כי כל תבלין יכול לקחת את התבשיל למקום אחר… בשוק יש חנות אחת גדולה מאוד במרכז השוק. יש בה הכל.

מה אין בשוק (או יש ממש מעט) חומרי ניקוי ורחצה יש מעט בקצוות השוק, בכמות סבירה (כמה חומרי ניקוי כבר צריך). אין כמויות של מעדנים ומוצרי חלב, אין מזון מעובד או קפוא, אין חד פעמי (ממש מעט במכולות) ויש מעט ממתקים (יותר במשקל בחנות של פיצוחים) כנ"ל לגבי שתיה מתוקה ומוגזת, יש, אך מעט. וכן, יש קפה. אבל בחנות קטנה, בעצם ברחוב החיצוני, הקפה נטחן במקום והמוכר מכיר את כל הסוגים והטעמים. הריח נישא עד קצה הרחוב, כייף לקנות גם אם זה רק לאורחים…

אז ככה נראית הצלחת שלכם (באופן כללי בלי ירידה לאבחנות מדויקות)

בואו נדבר רגע על הסופרמרקט, שם הרי רובנו עושים את הקניות שלנו… מה ההשראה שלנו שם? מה יש הכי הרבה? עם מה אנחנו קודם ממלאים את העגלה שלנו כשעוד יש לנו סבלנות ולא קפאנו מקור…

בסופר בשכונה שלי (לא ניכנס לשמות). המבנה הוא כזה: נכנסים דרך ערימות צעצועים מפלסטיק שמישהו רצה להיפטר מהם אז העמיד אותם כאן במחירי מבצע. המסלול היחיד שניתן לעבור דרכו אח"כ הוא דרך אריזות ענק של ממתקים, חטיפים, שוקולדים, קורנפלקס, וחבילות וופלים שתופסים בערך שלושה מעברים! משם הישר למאפיה (מאפים ובורקסים כן, לא לחמי שאור). אחריה יש את המקפיא הענק של מוצרי חלב, ובשר באריזות(!) ובסוף בסוף יש את הירקות והביצים. הכי קרוב לקופות יש שני מעברים של כלים חד פעמיים ואלומיניום.

הבדל קטן בסה"כ… נכון:) יש לנו את זכות ויכולת הבחירה. הרי אנחנו באים עם רשימה… אבל אנחנו מאוד מאוד מושפעים מאיך שהדברים מוגשים. במיוחד כשאנחנו רעבים.

בשוק הכל מגיע במשקל וחשוף, משמע – אפשר לגעת. לא ארוז בתוך שקיות פלסטיק כמו שלאחרונה בסופר השורש סלרי ופטרוזיליה מגיעים באריזות אטומות. בשוק יש תחרות… (מה שממש אין בסופרמרקטים) כל אחד רוצה למכור את הסחורה הטובה ביותר, הטריה ביותר, במחירים האטרקטיביים ביותר. וככה זה צריך להיות בדיוק בצלחת שלנו! הכי טוב, הכי טרי. לפני שבוע האזנתי לפודקסט "תחרות היא דבר אכזרי" ראיון עם מיכל הלפרין שהיא הממונה על ההגבלים העסקיים, היא מספרת שם שהחליפה את שם התפקיד לממונה על רשות התחרות, כי תחרות זה עניין הציבור. כל אחד מאתנו צריך להיות ממונה על התחרות, זה לא הגבל. זה תחרות על הטוב ביותר לגוף שלנו- וזה קורה בשוק.