מייצרות כנפיים - ליטל אשכנזי-רודד

הרגע המיוחד הזה בו הבמאית רייקה זטבצ'י עלתה לבמה לקבל את הפסלון ואמרה "אני לא בוכה בגלל שאני במחזור, ומיד אח"כ צעקה בהתרגשות: "אני לא מאמינה שסרט על מחזור זכה הרגע באוסקר!"

סרטה של זטבצ'י, "Period. End of Sentence", שהופק עבור נטפליקס, זכה בפרס הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר והוא עוקב אחר קבוצת נשים בהודו הכפרית שיוזמות פרויקט לייצור תחבושות היגייניות זולות, מחאה נשית בהודו נגד הסטיגמה המקומית על המחזור הנשי.

התרגשתי לראות את הנשים היפות אלה. נבוכות כשמדברים איתם על הוסת שלהן, את הגברים שאין להם ממש מושג… ולהבין בתוכי שאנחנו לא שונות מהן.

הרבה נשים שמגיעות אלי לקליניקה מתביישות ברגע הזה של החודש, מתוסכלות כשהוא מגיע ומשתיקות אותו ככל האפשר.

והסרט הקצר הזה, המתרחש בדרום הודו, עולם כל כך שונה משלנו. צועק בעצם את הצעקה שלנו. את הרצון להתחבר ולהיות מי שאנחנו. להכיר לעומק את התהליך שעובר עלינו כל חודש. לתת לו להיות. בלי להתבייש! להשתמש בו לעצמה שלנו.

גוונים של אדום

נכון, היא (הוסת) עולה לנו בבכי לא צפוי, בכאבים, בימים שלמים שדם יוצא לנו מהגוף…

אבל היא מאפשרת לנו להתנקות, להתחדש, להרגיש (כן… זה אומר גם להיות הורמונליות) להיות עצמתיות, וכמובן להרות.

הוסת מזכירה לנו שאנחנו מחוברות לתנועה הגדולה של הירח, ליקום כולו. סוד היופי שלנו.

האמת שאני גם קצת נבוכה כשאני כותבת את השורות האלה. אבל משהו בסרט הזה דחף אותי להגיד את הדברים.

כמי שמטפלת בנשים אני עדיין מופתעת מכמות הבנות שלא יודעות מה צבע הדם שלהן, לא יודעות להגיד אם יש/אין קרישי דם בוסת. אנחנו אולי לא אוספות כל בד מלוכלך שמצאנו ברחוב כדי לספוג את הדם כמו שהן מתארות בסרט, וילדות בישראל לא עוזבות את בית הספר כי הן לא עומדות בעצמת הדימום ובכאב… כמובן שכאן הן תקבלנה גלולות ומשכחי כאב עוד לפני שהבינו מה קורה להן בגוף, אולי אפשר לעזור לו להתאזן באופן טבעי אם נעצור ונכיר את התהליך המיוחד הזה לעומק?

נשים משתמשות בטמפונים וככה לא מאפשרות זרימה החוצה של הדם מהגוף, לא רואות את צבע הוסת שלהן ונמנעות ממגע איתה. כל חברות התחבושות החד פעמיות מתגאות בכך שבזכות המוצר שלהם תוכלי להתעלם לחלוטין מאחת התופעות הכי משמעותיות בגוף שלך, מקסימום קצת נוזל כחול (; וככה אנחנו מתרחקות יותר ויותר מהדבר הכי טבעי שקורה לנו בגוף.

אז איך אפשר להכיר את המחזוריות שלי?

אפשר להתחיל מהתבוננות. מליצור מעקב ביומן אחר זמן הדימום והמשך שלו. אפשר להסתכל באיזה שלב הירח בזמן הדימום, רוב הנשים שלא נוטלות גלולות יקבלו את הוסת שלהם סביב ירח רייק. והביוץ יגיע סביב הירח המלא.

וכשהדימום מגיע, לתת לו לצאת בנחת.

זה הזמן שאישה צריכה לשמור על חום הגוף שלה. להימנע מדברים קרים, לא לשתות או לאכול מאכלים קרים (כל מה שמהמקרר/ גלידה/ ארטיקים/ שתייה קרה או עם קרח)

כן רצוי לחמם את הגוף, אפשר למשל לשים כרית חמה, על הבטן התחתונה או הגב.

כן כדאי להקפיד לאכול ולשתות מזון חם כדי לאפשר זרימה חופשית, כמו אוכל מבושל, מרקים מזינים, חליתות צמחים חמות לאורך היום במקום מים קרים.

* בתמונה: אני, בבית שלי, בוסת. עם השל האהוב שקניתי אי שם לפני 17 שנה בדרמסלה. קשור במותן ומחמם לי את הבטן והגב לזרימה טובה.

מייצרות כנפיים

דרך נפלאה ופרקטית להכיר ולהתחבר לוסת היא להשתמש תחבושות מכותנה מלאה אורגנית, כאלה שמכבסים במכונת כביסה והן יוצאות מבריקות, כאלה ששומרות על הסביבה ובעיקר על האיזורים האינטימיים שלנו.

התחבושות מגיעות בשלל צבעים, עשוייות מכותנה שמאפשרת לגוף לנשום.

ויש גם תחתוניות, לימים עם הדימום הקל יותר או לאלה שבוחרות ללכת עם "תחתונית" שלא בוסת.

את כל זה ניתן לשים בתיק קטן, אטום לנוזלים ולריחות.

מי שמשתמשת בזה, לא מבינה איך לא עשתה זאת קודם!

הדרך לכבס אותם דורשת שטיפה מקדימה קצרה (10ד בחודש) לפני הכניסה למכונת הכביסה, הדם מכיל חלבונים, והחלבונים מתפרקים במים קרים בקלות, וכך התחבושות נשמרות נקיות. יש משהו בשטיפה המקדימה של התחבושות שהפך להיות טקסי עבורי (והנה שוב אני נבוכה אבל אנסה להתגבר) אם פעם נשים עשו זאת יחד באוהל האדום. יש לי את האוהל האדום שלי. רגע פרטי של חיבור. ואני שמחה ומחכה לו.

ובעיקר מחכה כבר ללמד את הבת שלי את יופי המחזורית שלה.